מצודת דוד על ישעיהו ל״ד

1 לשמוע. את דברי:

2 ומלואה. הבריות הממלאים אותה:

3 צאצאיה. היוצאים ומתהלכים בה:

4 כי קצף. וזהו דברי דעו אשר יש קצף ה׳ על כל העמים וזה יהיה לעתיד:

5 החרימם. כבר נגזר הדבר וכאלו כבר החרימם ומסרם לטבח:

6 יושלכו. בקרב חוצות:

7 יעלה באשם. כי אין מקבר להם:

8 ונמסו. מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה:

9 כל צבא השמים. הם שרי מעלה של הבבלים:

10 ונגולו וכו׳. כי השמש והירח קבועים ברקיע השמים וכשיהיו נגללין יכוסו גם המה ולא יאירו בעולם והוא ענין משל לומר שיהא חשך להם מרוב צרות:

11 וכל צבאם. הם הבבליים הנתונים תחת שרי מעלה:

12 יבול. כ״א יכמוש כאשר תכמוש עלה מן הגפן:

13 וכנובלת. וכאשר תכמוש עלה מן התאנה:

14 כי רותה. בתחלה תהיה חרבי רוה בשמים מדם שרה של עכו״ם והוא ענין משל בלשון הנהוג בבן אדם:

15 הנה. אח״ז הנה תרד על אדום ועל העם אשר גזרתי להחרימו, או על העם אשר ילכד בחרמי עליו תרד לעשות משפט:

16 חרב לה׳. החרב של ה׳ היא מלאה דם הרוגים:

17 הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון:

18 בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ״ש וימלוך וכו׳ מבצרה בראשית לו לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו׳:

19 וירדו ראמים עמם. הראמים ירדו על המטבח עם הכרים והעתודים:

20 מדם. ארצם יהיה שבע מן הדם והעפר יהיה שמן מן החלב:

21 כי יום נקם לה׳. היום ההוא יהיה נקם לנקום נקמת עמו:

22 שנת שלומים. בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין:

23 נחליה. של ארץ הבבליים:

24 לזפת. להיות זפת:

25 עשנה. עשן השרפה:

26 מדור לדור. מדור ההוא עד סוף כל הדורות תהיה חרבה:

27 אין עובר בה. כי שממה תהיה:

28 וירשוה. ידורו שמה כאדם בירושתו:

29 ונטה. המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה:

30 חוריה. שרים שלה עומדים ואין אחד בהם קורא על עצמו שם מלוכה ומושל:

31 יהיו אפס. יהיו כאין:

32 ועלתה ארמנותיה. הפלטרין שלה תגדל קוצים מרוב השממון:

33 במבצריה. תעלה בערי המבצר שלה:

34 נוה. מדור לתנים וחציר לבנות יענה כי הם ידורו שמה:

35 ופגשו. ר״ל שיהיו הרבה מהם עד שיפגשו אלה באלה בדרך מהלכם:

36 ושעיר. השד יקרא שמה אל רעהו כי שמה יספר זה עם זה כי דרכם להיות במקום שממה:

37 אך שם. רק שמה תמצא הלילית מקום מרגוע וישיבת מנוח כי לא ימצא שם מי מבני אדם לטורדם ולגרשם:

38 קננה קפוז. שמה תעשה לעצמה קן ומקום מדור ושמה תטיל ביציה ותבקעם להוציא האפרוחים ושמה תקרא בקול להמשיך האפרוחים אליה להסתירם בצלה כדרך העופות:

39 אך שם. ר״ל לא מצאו מקום הגון לקבוץ כמו שמה:

40 אשה רעותה. ר״ל אחת עם חברתה:

41 דרשו מעל ספר ה׳. דרשו בספר ויקרא בפ׳ שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה:

42 אשה. אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה:

43 כי פי. אמר במקום ה׳ הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ״ש:

44 והוא הפיל. ר״ל נתנה לחלקם כאלו נפל להן בגורל:

45 חלקתה. בידו חלק להם בקו המדה והוא ענין מליצה: